מאובנים ומטאוריטים
קיימים מספר תהליכי התאבנות הקשורים להרכב התוצר המתאבן ולתנאים הסביבתיים שבהם התוצר נקבר, לרבות טמפרטורה, לחצים, מים ומינרלים שהיו בסביבה.
צורת ההתאבנות הנפוצה ביותר מתחילה בקבורה טבעית של התוצר שיכול להיות בעל חיים או צמח שהם שלמים או חלקים מהם. התהליך החל כאשר בע"ח או הצמח, נשאבו לתחתית האוקיינוס ונקברו שם. ר שכבות שהצטברו מעליהם הודות לסחף ותזוזות מעליהם שמרו אותם מפני רקבון. ככל שהתוצר נקבר מהר ועמוק יותר, כך נשמר טוב יותרץ התוצאה: מאובן מושלם יותר. לאחר הקבורה ושמירה בעומק האדמה, מים ומינרלים חלחלו פנימה, המינרלים החליפו אט אט את האורגנים של התוצר. לחצים סביבתיים אפשרו התאבנות ושמירה של התוצר החדש שבמהלך הזמן הפך לאבן.
כל דבר יכול להתאבן כאשר לרוב החלקים הקשים יותר כגון ציפורניים, שיניים, עצמות – הם שמתאבנים.
המטאוריטים מורכבים בין השאר מחומר שאינו קיים על פני כדור הארץ. בדרך כלל הם משלבים חומר שנחת על פני כדור הארץ, חדר לעומק האדמה והתגבש יחד עם מינרלים שהיו בסביבה. קיימת סברה לגבי חלק מהמטאוריטים שהם החומר המקורי כפי שנחת על פני כדור הארץ
